מרכז משגב ירושלים
 
מרכז משגב ירושלים חדשות והודעות
חג הפסח בירושלים של שלהי המאה ה-19

פרופ' ירון בן נאה שלח לנו טקסט מעניין על ההכנות לקראת חג הפסח בירושלים של שלהי המאה ה-19, והקדים לו כמה מילות הסבר. 
חג שמח :)

דוד ילין (1941-1864), מורה, חוקר, מחבר פורה שהיה גם מראשי היישוב העברי וממייסדי ועד הלשון העברית עסק רבות בחיים היהודיים בירושלים. במאמרו ' ירושלים לפני ארבעים שנה' תאר את האופן בו חגגו יהודי ירושלים חגים ומועדים. דבריו נכתבו בשלהי התקופה העות'מאנית בשנים 1897-1896, ויש בהם עדות על אורחות חייהם של יהודי ירושלים זמן קצר לפני סיומו של עידן זה ושל העולם הישן. באותן שנים ממש עסק בכך גם אברהם משה לונץ ולימים ינציח מציאות זו גם הסופר יעקב יהושע. 
ילין שהיה בן למשפחת ממוצא מעורב (אביו אשכנזי, אמו הייתה בת למשפחת יהודה הבגדאדית), כתב אמנם מתוך הכרות קרובה עם מושאי הכתיבה שלו, אך מנקודת מבט שניתן גם לאפיינה כגברית ואוריינטליסטית.
כך לדוגמה, בדבריו על ההכנות לחג הפסח אפשר למצוא את אחד הקישורים המוקדמים בין יהודיות מזרחיות והקפדה מופרזת על ניקיון, קישור שהפך סטראוטיפ. ראוי לשים לב לצד העיסוק בזהויות השונות שבין של ספרדיות ואשכנזיות, גם לריאליה המצטיירת בדרך אגב ובעיקר לבילוי הנשי בחצר הבית-שיחה של נשים בלבד לצד עישון נרגילה. מצורפת גם תמונה של נשים פלסטיניות מאיזור ההר, המעשנות נרגילה. סמוך לנרגילה מגש ועליו קנקן וכוסות קפה. התמונה מתוארכת לשנות השלושים, ומציגה תמונה דומה מאד לראשית המאה.
מועדים לשמחה!

ערבי פסחים-
התקופה תקופת עבודה ויגיעה רבה, כי 'ערבי פסחים' היום, ואחיותינו ספרדיות זריזות ומקדימות הן, ולא מבעוד יום ולא מראש חדש תחלנה בעבודת 'עשיית פסח' בביתן, כי אם עוד שלשים יום יותר לפני החג. קירות בתיהן התנצלו עדים, מראותיהם ותמונותיהם; החלונות פשטו וילונותיהם, והמטות יריעותיהן, הספות חשופות מצעותיהן וכריהן, והכרים צבורים בקרן זוית זו, והכסאות בקרן זוית זו, ובני הבית יושבים על הארץ בפנה השלישית; ובכלל, אף כי אין ערבוביא בבית, הנה מראהו כלו כבית איש העומד מוכן ומזומן לנסוע, ובעת הזאת. ובעלת הבית אכן עסוקה וטרודה נוראות, אך לא כל היום כלו, כי גם בעבודתן תאהבנה הספרדיות שלוה, ועשוה [=את העבודה] מעט ליום מעט ליום. עיקר הדבר הוא רק למהר ולהקדים להחל בעבודה, אך כלה תכלינה אותה כלן יחד, ימים אחדים לפני החג; ובעוד אחיותיהן האשכנזיות עמלות ברב יגיעה ועמל לבער את החמץ, ובביתן מהפכה שלימה מבית ומחוץ, תשבנה להן הן על מפתן בתיהן במנוחה ובבדיחת דעת לשאוף את עשן נרגילותיהן (בארץ המזרח תשאפנה גם הנשים את הטבק, ביחוד את הנרגילה, ד"י), ולדבר בשכנותיהן הפזיזות האומרות להחל ולכלות מפעל כביר כזה במשך ימים אחדים. ....

"(דוד ילין, כתבים נבחרים, א, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ו, עמ' 94)

התמונה של ‏היסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים‏.
 
בניית אתרים ICS   © 2006 כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה העברית בירושלים